מה כדאי להכיר לקראת טיול בגאורגיה
למדינה שבין הרי הקווקז לים השחור יש מסורת עתיקת יומין, נופים מרהיבים, כתב ושפה שנשמרו לאורך שנות כיבוש רבות וגם יין מעולה. כמה נקודות שמומלץ להכיר לפני טיול בגאורגיה
הכל אפשר להגיד על גאורגיה חוץ מאשר משעממת או חד גונית. היא מדינה צעירה אבל עם מסורת והיסטוריה הנמשכים אלפי שנים; יש בה הרים גבוהים ומושלגים, אבל חופי הים השחור חמימים ונעימים; היא ארץ קטנה בשטחה, אבל עשירה להפליא בנופים, מסלולי הליכה ותיור, שווקים ואתרים מעולים לשופינג, נופים אורבנים ונופי טבע; היא אסייתית ואירופית בעת ובעונה אחת, ולצד שכנותיה אזרבייג'ן וארמניה משמשת גשר יבשתי בין שתי היבשות.
גאורגיה חידשה את עצמאותה רק לאחר נפילת ברית המועצות והמשטר הסובייטי. שעריה פתוחים לתיירים, וטיול מאורגן לגאורגיה חושף בפני המטיילים את רזיה וצפונותיה של המדינה הקסומה שבהרי הקווקז. עד שתצאו לדרך, הנה כמה נקודות שכדאי להכיר על גאורגיה.
גשר השלום להולכי רגל מעל נהר קורה בטביליסי
אוכל
האגדה מספרת כי כאשר חילק אלוהים את האדמה בעולם בין העמים, עסקו הגאורגים בשתייה ובאכילה ועד שהגיעו להתייצב בפני בורא עולם לא נשאר דבר. פתחו הגאורגים בקבוק ומזגו כוסית לאל ירום הודו, ואף הוסיפו דבר מאכל אחד או שניים. האל לא רק שנרגע מחרון אפו אלא שמרוב ששמח באוכל ובמשקה העניק לעם הגאורגי את האדמה ששמר לעצמו – היא גאורגיה של היום.
אגדה או לא, גם כיום מעסיק האוכל את הגאורגים עד מאד, ואת התוצאות רואים (או טועמים) במטבח המצוין שלהם. עשבי תיבול הם מרכיב מהותי במטבח הגאורגי, ומאכלים רבים מבושלים ומתובלים בשמיר, כוסברה, נענע, פטרוזיליה, בזיליקום ועוד עשבים ירוקים בעלי ניחוח וארומה.
גבינות מקומיות אף הן תוספות מקום של כבוד, ואין ארוחה גאורגית מסורתית שלא נפתחת עם חצ'פורי – מאפה בצק אפוי או מטוגן במילוי גבינה; וחינקלי, כיסן בצק ממולא בגבינה או בשר. אצ'ארולי הוא מאפה גבינה ובו ביצת עין. לצדם נמצא תמיד הלוואשי, הוא הלחם הגאורגי המיוחד, שאינו נפקד משום ארוחה.
גאורגיה עשירה בעצי אגוז שונים, והמטבח המקומי מתהדר בפחאלי – שם כולל למנות ראשונות קרות המורכבות מירקות ומיני אגוזים. צנוברים, ערמונים, גרעינים ואגוזים נמכרים בחוצות ובשווקים כאוכל רחוב טיפוסי.
הבשר במטבח הגאורגי מוגש בדרך כלל כתבשיל, כמו צ'קפולי – תבשיל בשר כבש עם שזיפים; סציבי – עוף באגוזים ועשב תיבול; או שצ'אמדי – מרק גאורגי עממי עם בשר ואורז בעשבי תיבול.
יין
גידול גפנים והכנת יין הם חלק מהמסורת ומהפולקלור הגאורגי, ובקווקז נמצאו עדויות לתעשיית יין מלפני 8,000 שנים. סבורים כי מקור המילה WINE, יין, הוא בשפה הגאורגית עתיקת היומין. האמונה מספרת כי במאה ה-4, עת נכנסה הנצרות לגאורגיה, הגיעה הקדושה נינה ובידה צלב מזמורות גפנים אותם קשרה בשערות ראשה. כיום מגדלים בגאורגיה 500 זנים של ענבי יין מהם מפיקים 60 סוגי יינות מקומיים. כינדזמראולי, חבנצ'קרה, מוקוזוני, ציננדלי – תתרגלו לשמות של חלק צנוע מהמבחר של היינות הגאורגיים.
ארוחה יומיומית רגילה אולי לא תכלול יין, אבל כל מפגש משפחתי, שלא לדבר על חג, ארוע או שמחה, כבר כרוכים בשתייה כדת וכדין של הרבה יין מקומי. ותיירים הם בהחלט סיבה למסיבה בגאורגיה.
ישנם בגאורגיה מספר אזורים לגידול ענבים וייצור יין. המרכזי הוא חבל קאחטי בדרום מזרח גאורגיה וסמוך לגבול עם אזרבייג'אן. שם נהוג לאחסן את היין לתסיסה בכדי חרס אותם קוברים באדמה. בקארתלי, שם נמצאת הבירה טביליסי, מיוצרים יינות מבעבעים טובים. גם חבל אימרתי במערב במדינה נודע בתעשיית היין שבו.
יהודים
יהודי הקווקז רואים עצמם צאצאי עשרת השבטים שהגלו מלכי אשור במאה ה-8 לפנה"ס. מסורת יהודי גאורגיה מספרת כי אבותיהם הגיעו לגאורגיה בעקבות חורבן בית המקדש הראשון וגלות בבל ב-586 לפנה"ס. כך או כך, אין ויכוח כי ליהודים שורשים עמוקים בגאורגיה, וטיול במדינה אינו שלם ללא הצצה, ולו חטופה, למסורת העשירה של קהילת יהודי גאורגיה.
מיתוס נוסף הנכרך בגאורגיה הוא של ממלכת הכוזרים, אשר הגיעו מאסיה וקיבלו על עצמם את הדת היהודית. הכוזרים שהתגיירו שלטו באזור הקווקז והים השחור מן המאה ה-7 ועד למאה ה-11, ובעבר ניסו חוקרים להוכיח כי יהדות אשכנז מקורה בין היתר בהגירת הכוזרים לשטחי אירופה.
לארץ הקודש מקום חשוב אצל היהודים והנוצרים בגאורגיה גם יחד. היהודים שאפו לעלות לארץ הקודש (ובעיקר להיקבר בה), וכבר ב-1863 עלתה קהילה גאורגית גדולה לארץ והתיישבה בירושלים, ועד היום נמצאת בעיר "שכונת הגורג'ים", כפי שכונו העולים בידי השלטון התורכי.
מקהילה שמנתה עשרות אלפים נותרו כיום בגאורגיה כ-5,000 יהודים בקירוב. בתי הכנסת, בתי הקברות והרובעים היהודיים שנותרו בטביליסי, קוטאיסי, קולאשי (שכונתה בעבר "ירושלים דגרוזיה" בשל הקהילה היהודית הגדולה שחיתה בה) ואחלצאיחה הם מזכרות לתהילת עבר רחוקה.
טיביליסי
עיר הבירה ומרכז העצבים של גאורגיה שוכנת בין הרים במרחק טיסה בת שעתיים וחצי מישראל. באזור העתיק של העיר, שנבנה והתפתח החל מהמאה ה-5, אפשר ללכת לטייל בין סמטאות צרות ונפתלות ולהתוודע לסגנונות אדריכליים שונים, כל אחד מהם מעשה ידי כובש או שליט אחר.
כיכר החירות הוקמה בתקופת שלטון האימפריה רוסית בגאורגיה, אך בה התקיימו ההפגנות שקראו לשחרור גאורגיה מהשלטון הסובייטי; ההתקוממות ב-2003 שזכתה לכינוי "מהפכת הוורדים" ושהביאה להדחת הנשיא אדוארד שווארדנדזה; הפגנות שהביאו לבחירות חדשות ב-2008; ועוד. בכיכר נמצא בניין הפרלמנט של גאורגיה.
שדרות רוסטוולי הן השדרות המרכזיות בטביליסי ומובילות לכיכר החירות, וההפגנות שהתקיימו בה החלו במצעדים ותהלוכות בשדרות אלו.
מצודת נריקלה שהוקמה על ידי הפרסים במאה ה-4 צופה על העיר מהנקודה הגבוהה ביותר בה. מתחתיה מתעקל נהר קורה החוצה את העיר. בתקופת הערבים שימשה המצודה כמצפה כוכבים, העות'מנים העדיפו להופכה לבית כלא, וכיום זהו מקום מצוין לתצפית על העיר.
רובע אבנותובני הוא אזור בתי המרחץ, ואין כמו מסאז' גאורגי מפוקק עצמות בחמאם מסורתי כדי להחזיר לגוף ולנפש כוחות גנוזים.
בטומי
לחוף הים השחור שוכנת עיר הנופש המשלבת בין מלונות יוקרה ובתי קזינו הומים ומפוארים, לנוף ירוק וטבע מרהיב. הטיילת המרהיבה של העיר משתרעת על פני לא פחות מ-18 ק"מ ולאורכה מלונות, מסעדות, מדשאות ומגרשי ספורט. מקום אידיאלי לפיקניק, או למנוחה רגועה באחד מבתי הקפה הרבים הפזורים לאורכה.
באטומי (Batumi), עיר הבירה של אג'ריה
בבטומי פארקים מקסימים, כמו פארק 6 במאי, שהוקם ב-1881 ובו מדשאות רבות סביב אגם נורי, מזרקה יפה ואקווריום עירוני גדול המציג את דגת הים השחור ובעלי חיים נוספים החיים בו. בגן הבוטני של בטומי גדלים מאות צמחים מרחבי העולם והוא צופה אל הים השחור.
ואם הגעתם לבטומי, מומלץ לצאת לטייל בסביבת העיר ולהכיר את חבל הארץ היפה בו היא שוכנת. מפלי מקחונצטי (Makhuntseti), טיול בקולכיס – היא ארץ גיזת הזהב האגדית, סיור יין באג'ארה שעל ההר וגם מסלול צפרות בעקבות בעלי הכנף הרבים באזור.
הכתבה מאת "אשת טורס"
כתובות בנושא: