מזג האוויר והנופים שבה הם מיזוג בין מזרח למערב. ההיסטוריה שלה היא רשימה ארוכה של אימפריות שעלו ונפלו, של פלישות, של מאבקים, של מעשי טבח ושל מלחמות. אך זוהי גם מדינה ששרדה, מדינה ובה יופי טבעי, תרבותי וקולינרי עוצר נשימה.
הרפובליקה של גאורגיה פותחת את זרועותיה בפניה העולם וכשהתסיסה האזרחית במדינה שוככת, מתחיל העולם גם לגלות אותה. תרבותה עתיקה וכוללת מגוון של השפעות, תושביה מפגינים שילוב בין המסורתי למודרני, והאוכל! וואו, איזה אוכל
תעודת זהות
GEORGIA - שם מלא: גאורגיה (גרוזיה)
מוטו לאומי: הכוח באחדות
יבשת אירואסיה
שפה רשמית גאורגית (גרוזינית)
עיר בירה: טביליסי
שטח: 69,700 קמ"ר
אוכלוסייה: 5.2 מיליון נפש
תושבים: גרוזינים 70% , ארמנים 8%, רוסים 6%, אזרים 6%
שפות: גרוזינית 71%, רוסית 9%, ארמנית 7%, אבחזית 6%
דת: גרוזינית אורתודוקסית 60% , רוסית אורתודוקסית 10% , מוסלמית 11% , ארמנית 8%
ממשל: רפובליקה נשיאותית
ראש המדינה: הנשיא מיכאל סאקאשוילי
ראש ממשלה: זורב נוגאידלי
ענפים עיקריים: תעשייה כבדה (פלדה, מטוסים, מכונות, קטרים, עגורנים, מנועים משאיות), טקסטיל,
נעליים, מוצרי עץ ויין
שותפות מסחריות עיקריות: רוסיה, טורקיה, ארמניה, אזרבייג'אן, בולגריה
חברה באיחוד האירופי: לא
הקמה - עצמאות - תאריך פירוק ברית המועצות - 9 באפריל 1991
מטבע לארי (GEL) (ლ)
אזור זמן UTC + 3
סיומת אינטרנט ge
קידומת בינלאומית 995+
עצמאות
ב-26 במאי 1918 - הכרזתה של גאורגיה על עצמאות , באמצע מלחמת האזרחים ברוסיה. הרפובליקה החדשה הייתה הייתה דמוקרטיה פרלמנטרית, ובבחירות היחידות שהתקיימו לפרלמנט ניצחה המפלגה הגאורגית הסוציאל-דמוקרטית, שנחשבה למפלגה של המנשביקים, ומנהיגם נואה ז'ורדניה, הפך לראש הממשלה הגאורגית. הממשלה החדשה ניסתה לשקם את גאורגיה, והחלה ברפורמות כוללות במדינה. בשנת 1918 אף ייסדו אוניברסיטה בטביליסי. אבל ממשלה זו נתקלה בקשיים מבית ומחוץ כבר מתחילתה.
ב-9 באפריל 1989, בשיא המאבק האזרחי לעצמאות, ביצע הצבא האדום טבח בעצרת שקטה במרכז הבירה - 20 בני-אדם נרצחו (מרביתם נשים צעירות) ועשרות נפצעו. בדיוק כעבור שנתיים, ב-9 באפריל 1991, הכריזה גאורגיה על עצמאותה והקימה את הרפובליקה של גאורגיה, לא לפני הבחירות הדמוקרטיות הראשונות במרחב הסובייטי ב-28 באוקטובר 1990. כמעט מייד עם העצמאות נגררה גאורגיה למלחמות אזרחים עם בדלנים שנתמכו על ידי רוסיה, מה שהביא להרס כלכלתה. ב-31 ביולי 1992 הצטרפה גאורגיה לאו"ם כחברה ה-179.
----------------------------------------------------------
מקור השם "גאורגיה"
הגאורגים מכנים את עצמם "כּארתבֶלֶבּי" (ქართველები), לארצם הם קוראים "סַכּארתבֶלוֹ" (საქართველო), ושפתם נקראת בפיהם "כּארתוּלי" (ქართული). על פי ההיסטוריונים הגאורגים לאונטי מרובלי מהמאה ה-11 ווקושטי בגרטיוני מהמאה ה-18, שמות אלה לקוחים משמו של מנהיג מהמיתולוגיה הגאורגית בשם כרתלוס, שנחשב לאבי הגאורגים. על פי האמונה, כרתלוס היה בנו של תוגרמה (מצאצאיו של יפת בנו של נח). על פי וקושטי בגרטיוני למשל כי:
"סכרתוולו הוא תוצאה של השם כרתלוס, שקיבל מדינה בתור החלקה שלו, ולאזורים שהטמיע, הוא קרא בשמו כרתלי והנתינים סכרתוולו. ואחריו, מי שהמשיך את מסורת המשפחתית של האב הקדמון, הבנים והנכדים, נקראו סכרתוולו"
אבל דעה זו אינה מתאימה למציאות. המחקר המדעי מוכיח כי כרתוולי והנגזרות הפונטיות של השם כַּרתלֶלי, הם ממקור אתני של שם מקום, שיש לו בסיס של השם הגאוגרפי הפופולרי סכרתוולו-כרתלי. שם המקום סכרתוולו מגיע מהמילה כַּרתבֶלי, עובדה זו נסמכת על תיעוד מהמאה ה-11.
השם "גאורגיה", נהוג בהרבה שפות בעולם, והוא מגיע מהיוונית "גֶאוֹרגֶה" (Γεωργ). משמעות השם ביוונית הוא איכר, ולכן גאורגיה ביוונית (Γεωργία) מציינת "אדמה חקלאית".
בעולם המערבי ידועים הגאורגים כ"גורג'ים" על פי השפה הערבית: "גוּרג'" והפרסית: "גוּרג'י" (گرجی), שפירושה חקלאות (כמו היוונית). הכינוי הפרסי לגאורגים, גורג'י, הוא גם המקור לתורכית "גוּרז'וּ" (Gürcü). וברוסית "גרוּזין" (Грузин). שם המדינה בפרסית הוא "גוּרגֶ'סטַן", בתורכית "גוּרז'יסטַן" וברוסית "גרוּזיה".
היסטורית, הפרובינציה ההיסטורית הדומיננטית הייתה כארתלי הידועה גם בשם "כּארתלי האיברית" או "איבריה". הוא היה מקום מושבה של הממשלה הגאורגית ברוב תקופות ההיסטוריה הגאורגית. השם "איבריה" הוא שיבוש של הגאוגרפים של העת העתיקה (סטרבון ואחרים), מכיוון שמערכת היחסים ההיסטורית עם איבריה הקווקזית והאיברים איננה ידועה.
איות נוסף לשם "איבּריה" הוא "איבריה" (האות ב' איננה דגושה), ומדובר בהשפעה ממילים ארמניות לגאורגים ולגאורגיה. "וירק" (Վիրք) ו"וראסטַן" (Վրաստան), בהתאמה. כמו כן, ישנן הרבה מאוד, אגדות ותאוריות לגבי שם המדינה, ורובן לא הוכחו היסטורית. טעות נפוצה היא ייחוס השם לקדוש המגן של גאורגיה (שהוא פטרון המגן גם של אנגליה), גיאורגי הקדוש. לפי אחרים, ייתכן והשם מתייחס למילה הפרסית "גוּרג" שפירושה זאב, דמות בפולחנים העתיקים של אנשי הקווקז (מופיע גם במיתולוגיה הגאורגית בה גיאורגי הינו אל הזאבים), לפיכך "גוֹרג'סטַן" שפירושה "מדינת הזאבים". גישה אטימולוגית אחרת טוענת כי השם הפרסי מתייחס למילה מהשפה ה-PIE, שפירושה הרים.
על פי סברה אחרת השם "סכרתבלוֹ" בא במקורו משם ההר אררט בארמית "קארדוּ" (ניתן למצוא עיגון לכך בתרגום התנ"ך לארמית, תרגום אונקלוס). עם השנים השתבש השם והאות ד' הפכה לאות ת', וכך נוצר השם סכרתואלו, ועל מנת להקל על ההגיה שונתה המילה בלשון היום יום לשם סכתרבלו שפירושה "מדינת הכרתבלים".
שם המדינה בעברית
עד לשנות ה-70 נהוג היה בישראל לקרוא לרפובליקה (הסובייטית דאז) גאורגיה, או גורג'יה. בשנות ה-70 נפתחו שערי ברית המועצות לזמן-מה, ועולים רבים הגיעו לארץ. ביניהם עולים רבים מגאורגיה, שאותה כינו גרוזיה, על-פי שמה ברוסית. מאז נעשה שם זה מקובל בעברית. מלבד ברוסיה, מקובל השם גרוזיה בכמה מדינות סלאביות, בישראל וביפן. ברוב מדינות העולם נהוגים השמות גאורגיה, גורג'יה, גורג'יסטאן, ג'ורג'יה וכדומה. ב-2005 ביקש שגריר הרפובליקה בישראל, לאשה ז'ווניה, שהוא דובר עברית, לחדול מהשימוש בשם גרוזיה ולחזור לשימוש בשם גאורגיה. שתי סיבות עומדות מאחורי הבקשה: רצונה של הרפובליקה לנתק לחלוטין את הקשר בינה לבין רוסיה, ורצונה של הרפובליקה ליצור זיקה בין גאורגיה המודרנית לקהילות הגאורגיות שישבו בירושלים שנים רבות. במנזר הגאורגי של עמק המצלבה, למשל, התגורר במאה ה-11 שותא רוסתוולי, מחברו של האפוס הגאורגי הלאומי "עוטה עור הנמר". בלשונו של השגריר:
"שינוי השם בישראל בשנות ה-70 מנתק באופן מלאכותי רצף היסטורי שכמו מוחק מן ההיסטוריה את נוכחותם של הגאורגים בארץ הקודש על פני אלפי שנים. גם אלו שיודעים שבין המאה העשירית למאה ה-15 היו הגאורגים הקהילה הכי חזקה בארץ הקודש, לא בהכרח מקשרים אותם עם הגרוזינים של היום. כבר מן המאה הרביעית לספירה הייתה נוכחות גאורגית בולטת בארץ הקודש, ובשיאה הגיעה לכך שהכפרים מלחה וקטמון (היום שכונות בירושלים), כמו גם 30 מנזרים, היו שייכים לגאורגים. השימוש בכינוי 'גרוזינים' במקום 'גאורגים' מנתק את הרצף הזה, החשוב לעמנו במיוחד"
ערים בגאורגיה ....
כותאיסי
כוטאיסי עיר גדולה בגרוזיה שהיתה בעבר בירת הממלכה העתיקה כוטאיסי, בירת גאורגיה המערבית, היא עיר נעימה, עם שדרות רחבות נטועות עצים שבסתיו פריחתם ורודה. לעיר יש רובע עתיק שבהחלט כדאי לשוטט בו, ומנזר גלאטי וקתדרלת בגרטי הם מהמבנים החשובים שבה הקתדרלה ניצבת על שלוחת סלע לתוך הנהר ומהווה נקודת תצפית על העיר למטה.
במאה ה 16 שרפו אותה התורכים ובמאה ה 17 הם פוצצו אותה. מנזר גלאטי נבנה בתחילת המאה ה 12 בידי המלך דוד הרביעי כמרכז לימוד, אחד מרבים על גבעה מיוערת, 11 ק"מ מחוץ לקוטאיסי. המלך דוד נודע גם כמחוקק ומחולל רפורמות וכפטרון המדעים והאומנויות, ובתקופתו פרחה התרבות הגאורגית.
לאחר הסיפוח הרוסי של גאורגיה, איבדו הכנסיות את כוחן כתוצאה מרדיפות המשטר הקומוניסטי, וכיום, לאחר פירוק ברית המועצות, שב כוחן בהדרגה. את הנקודה היהודית בקוטאיסי פגשנו בקהילה היהודית מסבירת הפנים שמרבית חבריה דוברי עברית צחה.
מסיפרים שעל פי המסורת שלהם הם מצאצאי עשרת השבטים, שהוגלו על ידי שלמנאסר מלך אשור שהושיבם "בכלח ובחבור נהרי גוזן וערי מדי" (מלכים ב' י"ז 6). קורותיה של קהילה זו, חילוקי הדעות ששיסעו אותה בימי הביניים סביב המחלוקת הקראית (כת הטיפליסיים) ועד עלייתה ארצה כבר במאה ה 19, יהודי גרוזיה אינם גאורגים. החוקרים סבורים שמוצאם בפרס. אך המגע רב השנים עם המקומיים השפיע עליהם בכל הקשור למינהגים ואמונות עממיות.
טביליסי בירת גרוזיה, שהיא ערב רב של גגות אדומים ונמוכים, היא גם קוסמופוליטית מאוד. האוכלוסייה בה מונה כמיליון וחצי איש, וזהו המרכז
הכלכלי והתרבותי של המדינה. טביליסי מפורסמת באתרים היסטוריים ובאדריכלות מרהיבה, בכללה כנסיית סיוני Sioni - ציון מהמאה החמישית ומצודת נאריקאלה-Narikhala. המבקרים מתרשמים גם מס צינת התיאטרון המקומית. שלושה מהתיאטראות המפורסמים והוותיקים בעיר ממוקמים בשדרות רוסתוולי Rustaveli, כולל בית האופרה על שם פאליאשווילי Paliashvili, שנוסד בשנת 1851 .
באטומי עיר אקזוטית וסובטרופית זו (Batumi) שוכנת לשפת חוף הים השחור. 'הים מסביר הפנים' כפי שכונה לפני 2500 שנה על-ידי צאצאיהם של הארגונאוטים האגדיים, ודקלים, ברושים, מגנוליות, הרדופים, עצי לימון ותפוז, עצי תויה ותאשור, מלבלבים כולם ומדיפים כאן ניחוחות. באטומי היא עיר תעשייתית ונמל מסחרי עתיק, ויש בה מגוון של אפשרויות בידור, וגם דולפינריום, שהמקומיים גאים בו מאוד. בסמוך משתרע הגן הבוטאני המרהיב. באטומי שבדרום מערב גרוזיה היא נקודת הכניסה לבאים מטורקיה. באטומי נמצאת במרחק של שעה טיסה מטביליסי.
קאחטי זהו Kakheti; נקרא גם קאחטיה אזור מדהים ביופיו ובו אדמה עשירה ופורייה, סביב העיירה טלאבי (Telavi), שהיא המרכז הראשי לייצור יין במדינה. ברכבת או באוטובוס, נמצאת במרחק של כ-50 ק"מ מצפון מזרח ביליסי. לדברי המקומיים, החל ייצור היין כאן עוד לפני 8,000 שנה. היום תוכלו לראות כרמים המשתרעים עד לקו האופק לאורך הכביש הראשי של קאחטי. מומחה גרוזיני תיאר לאחרונה את הגפנים כ"עיקרון המרכזי שמעצב את הכלכלה, את חיי היומיום, את החזון והאופי של העם הגרוזיני". מגדלי היין של קאחטי מטפחים כתריסר סוגים של ענבים, וברבים מהיקבים מתקיימות טעימות ומכירות. קאחטי, שניתן לנסוע אליה בקלות רבה.