מנהגי שולחן גאורגי 
היין הוא חלק בלתי נפרד מכל סעודה בגאורגיה. במרכזה של סעודה שנערכת לרגל אירוע מיוחד עומד, גם כיום, טקס הברכות המתלוות לשתיית היין - "סאדגגרדזלו". תמיד נמצאות הזדמנויות לערוך שולחן - "סופריס גאשלה". בחגים ובמועדים, בימי שמחה או אבל וכמובן בעת אירוח. הכנסת אורחים היא ממידותיהם הבולטות של תושבי גרוזיה והם משקיעים בה את מירב המאמצים. לכבוד האורח עורכים תמיד סעודה ובכל בית שמורים מטעמים משובחים למקרה שיזדמן אושפיז.
למן תחילת הסעודה, עמוס השולחן מיני מאכלים שונים ובמהלך הארוחה מגישים עוד ועוד מנות ועורמים אותן זו על גבי זו. ברוב המקרים אין הסועדים מסוגלים לכלות אלא חלק קטן מן האוכל המוגש לשולחן. היין, שהוא בדרך כלל מעשה בית, מוגש בכדים ונמזג לקעריות חרס לגביעים, או לקרנות - "קאנטצי", שהמסובים נוהגים להריקן בגמיעה אחת.
הדמות המרכזית בסעודה הוא ה"תאמאדה" - ראש השולחן המנהל את טקס הברכות. לעתים משמש בעל הבית כ"תאמאדה", אך במקרים רבים זהו אחד המסובים שנבחר לתפקיד על-ידי בעל הבית בזכות מעמדו ובעיקר בזכות כושרו הרטורי ושפתו העשירה ה"תאמאדה" מרים כוס לברכה ונושא נאום נמלץ; בעקבותיו קמים שאר הקרואים, איש בתורו, לפי סדר הגיל והמעמד, ומברכים אף הם בתום סבב הברכות הראשון פותח ה"תאמאדה" בברכה חדשה, וכך חוזר הטקס במשך שעות רבות.
בין המברכים מתקיימת מעין תחרות סמויה על צחות הלשון, השנינה וההומור או הרוממות הפואטית של הברכה, והצלחתו של המשתה נמדדת הן בזמן הימשכו והן באיכות הברכות. כל סדרת ברכות מוקדשת לאחד מן המסובים או לנושא מיוחד. הברכות מתנהלות בדרך כלל בסדר קבוע; באירוע של שמחה מברכים את בעלי השמחה ובסעודת אבל מרימים כוס ראשונה לזכרו של הנפטר. אחר כך בא תור הברכות לאורחים, לבעלי הבית, לקרובי משפחה ולנכבדים שבין המסובים. כן נושאים ברכה לשלום העם והמדינה, לכבוד השלום הידידות, האהבה וכו.
בקרב היהודים מוקדשת הברכה הראשונה ל"שכינה" ולארץ-ישראל, שעליה שורה השכינה. בברכה זו, הנקראת "ברכה למען השכינה השבויה", באים לידי ביטוי הכיסופים לציון הנמצאת תחת שלטון זרים והכמיהה לגאולה. בסעודות מצווה נועד תפקיד נכבד לחכמים שנהגו לשאת דרשות שבהן שיבצו דברי אגדה ומוסר.
בעבר לא נטלו הנשים חלק בטקס הברכות ונהגו לשבת בקצה השולחן או ליד שולחן נפרד. השתיה בצוותא היתה ביטוי ל"אחוות גברים" והביאה לקירוב לבבות ולגילויי שמחה. בטוב ליבם ביין היו המסובים פוצחים בשירה, מזמרים פיוטים ויוצאים במחולות.