העיר הגאורגית באטומי שמעריצה את ישראל
על חוף הים השחור נמצאת באטומי, שמוכרת לישראלים בדרך כלל כעיירת חוף קיצית. אבל תתפלאו שיש בה מה לעשות גם בימים קרים: גנים בוטניים, אמנות גרפיטי ברחובות וכמובן המון יין וצ'אצ'א שיחממו אתכם, אבל בעיקר הרבה כבוד לישראלים שבאים ומגלים אותה לא רק בקיץ
באטומי (Batumi), עיר הבירה של אג'ריה - אוטונומיה במערב גאורגיה - הגובלת עם טורקיה ועם הים השחור. מיד נשמתי לרווחה. האוויר היה צח מהגשם, שגם ניקה את העיר. הבטתי סביב על ההרים, וחייכתי.
אדריכלות אקלקטית בבאטומי, גיאורגיה (צילום: איילת שבח)
באטומי היא עיירת חוף תיירותית קלאסית על הים השחור, שבה פועל נמל שוקק חיים ואוניות נופש, שבה ניצבים בניינים מתקופת האימפריה הרומאית לצד בניינים מודרניים ובתי קזינו, וביניהם קשה להתעלם מהבנייה הסובייטית - שארית דומיננטית מימי השלטון הסובייטי הארוך בגיאורגיה.
"הירקון" הגאורגי
מתברר שישראל היא מודל לחיקוי בקרב הבאטומים, כמדינה שנבנתה לתפארת בזמן כה קצר יחסית. פרנסי העיר מנסים לעודד את פיתוחה על ידי הבאת משקיעים, מילוי הבניינים בתושבים חדשים ושימור המבנים ההיסטוריים, וכמובן, לא מעט אטרקציות לתיירים.
אחת האטרקציות המובילות בבאטומי היא הגנים הבוטניים, החולשים על שטח מיוער עצום. הגנים מחולקים לאזורים, כך שבכל אזור יש עצים וצמחייה המאפיינים מדינה אחרת, למשל, יפן, אוסטרליה, נוי זילנד, סין ועוד.
הגנים מתפקדים כפארק הירקון או נמל תל אביב של הישראלים בכל הנוגע לצילומי טרום חתונה, ומראה נפוץ הוא חתנים וכלות על משפחותיהם עושים פוזות נרגשות למצלמה. אל תופתעו גם אם תיתקלו במשפחות המתגוררות בגנים. הן היו שם עוד לפני שאלה נבנו. שאיפת הרשויות היא לבנות למשפחות בתים מחוץ לגן, כך שהבתים בתוכו יהפכו לגאסט האוסים.
שטח מיוער עצום. הגנים הבוטניים (צילום: איילת שבח)
לצלילי הצ'אצ'א
צ'אצ'א הוא משקה הבית בגיאורגיה. זאת וודקה ביתית קשה לעיכול, אבל לא לגיאורגים. במסעדה שבה אכלתי בערב ישבו לפחות מאה איש, כשבראש השולחן התמדה (Temada). התמדה הוא הגבר המבוגר בשולחן, בדרך כלל (נשים לא יכולות לשמש כתמדה). הוא מנהל את האירוע ומחליט לכבוד מה מרימים כוסית, מי מרים כוסית ומי רשאי להרים כוסית אחריו.
התמדה עצמו שותה מכוס שנראית כמו שופר, ובכל פעם שהוא מרים כוסית עליו לסיים את כל תכולת השופר. וכשכל כך הרבה אנשים מולעטים בכמות כל כך גדולה של אלכוהול, ברור שזה ייגמר בריקוד סוער.
למחרת בבוקר התעוררתי הלומת צ'אצ'א לטובת עוד יום רווי אלכוהול. הפעם יין. הגיאורגים טוענים שהם אלה שהמציאו את היין, ובהתאם לכך בגיאורגיה יש המון יקבים, שבהם ניתן לבלות בשתיית המון יין ואכילת המון בצק וגבינה בשלל צורות אל מול נוף נהדר. מתברר שגם יקבים משמשים רקע נאה לתמונות טרום חתונה. בתוך שלוש שעות של בילוי ביקב, זכיתי לברך ארבעה זוגות נרגשים שהגיעו להצטלם עם משפחותיהם הלבושת במיטב מחלצותיהן.
אנשים טובים
באדון מורמם נתקלתי כשטיילתי בכפר. הוא חטב עצים ואישתו תלתה כביסה. לדבר בגיאורגית, רוסית או אנגלית לא יכולנו, אבל סיור בכפר גיאורגי בין תרנגולות ובתי שכנים אפשר לעשות גם בלי מילים. על ההזמנה לטפס על הר קרוב ויתרתי, ומורמם התעקש שאכנס לארוחת בוקר במקום. הוא ואשתו פתחו שולחן ועליו פירות, לחמיות וכמובן צ'אצ'א. דרך מעניינת לפתוח את הבוקר ולטייל בכלל.
שתיתי צ'ייסר אחד. מורמם התעקש על עוד וודקה. חשבתי שאולי הוא ייוותר לי על הצ'ייסר השני אבל טעיתי ובגדול. דרך מעניינת להתחיל את הבוקר בשני צ'ייסרים של וודקה. נפרדתי ממרמום לשלום. כאן נגמר המסע האנתרופולוגי שלי בבאטומי.
מקור: אתר
וואלה מאת איילת שבח (ותבת היתה אורחת של לשכת התיירות הגאורגית)