מסעדת שותא - גרוזינית מבית טוב

ראשי >מטבח גאורגי מסורתי>מסעדת שותא - גרוזינית מבית טוב
מסעדת שותא - גרוזינית מבית טוב
חצ'פורי, חינקלי ובדריג'אני, מוזיקה גיאורגית, ריקודים בין השולחנות והרבה אהבת אדם. מי ידע שכל אלו מחכים לנו בכלל בקיבוץ בגליל המערבי
 
עד השעה עשר בלילה עוד נדמית המסעדה, על אנשיה ויושביה, כמקום מהוגן ושקט בתכלית. מבעד לצוהר זכוכית גדול - שבמבט ראשון מתעתע נראה כמו מראה - נשקפים אורות יישובי הגליל המערבי; גביעי יין מתנוצצים לאור תאורה חמימה; והזוגות, המשפחות וקבוצות החברים המסבים לשולחנות סועדים את לבם בהמולה אופיינית, חרישית ונעימה.
 
בעשר מכחכחת המארחת בגרונה ושקט משתרר סביב. "קוראים לי לאה וזו בלה", היא מחווה בידה כלפי אשה שחורת שיער המציצה מבעד לחלון השירות של המטבח, "והקמנו את המסעדה הזאת כדי לארח אנשים בדיוק כמו שאנחנו מארחות חברים ובני משפחה בבית. בגאורגיה נמשכת הארוחה שעות ארוכות ולפעמים גם ימים שלמים, לא כמו בישראל, שבה התרגלנו לאכול וללכת. התאמאדה, ראש השולחן וראשון המברכים, אחראי לבחור את נושאי השיחה ואת הברכות שבשמן מרימים כוסית אחר כוסית במשך כל הארוחה. בכל ערב במסעדה אני בוחרת מישהו אחר לתפקיד התאמאדה. בגאורגיה שמור המנהג לגבר, אבל פה אנחנו ליברלים".
 
 
מימין: צ'יבורק, חינקלי, חצ'אפורי, סלט בסגנון גיאורגי ועלי גפן ממולאים.
האוכל ב"שותא" מחזיר את האמון במטבח הגיאורג צילום:ידן פרץ
 
התאמאדה הנבחרת, אורחת אקראית מאחד השולחנות שקיבלה קודם לכן תדריך קצר והמתקת סוד מחוץ למסעדה, חובשת את כובע הרועים הצמרירי ונוטלת בידיה קרן יין מלאה. המבוכה הראשונית מתחלפת עד מהרה בנאום נלהב בזכות שלום עולמי ופנימי, מעשה מלכת יופי גנדרנית, וכשזה תם מועברים סממני השלטון לאחד מאורחי שולחן אחר. לאט־לאט, וביחס הפוך למפלס היורד של המשקה בקרן, מתחדדות הברכות המצחיקות ונופלות המחיצות. בשלב שבו מושמעת מוזיקה גיאורגית קצבית הופכים גם סרבני אחיזה בקרנות היין כמו "הגן הפולני אינו מתיר לי לנאום בפומבי" ו"הקיבוצניק מתובל" לרקדנים משולחי רסן המפזזים בין השולחנות.
 
לאה מנצחת על קשירת הלבבות וערבוב השולחנות הזרים בטבעיות נטולת מאמץ ובחיוך ממזרי תמידי. "כששאלו אותנו בזמנו מה החזון שלנו למקום אמרתי 'בורדל גרוזיני בנוסח המערב הפרוע'", מילמלה לאחר מכן. "שאלו אותנו מה אנחנו רוצות לעשות בפנסיה", הוסיפה בלה בציניות אופיינית, "ואמרנו שאנחנו רוצות להיות הנשים המבוגרות האלו שיושבות על הבר עם צעירים ולא זוכרות בעצם למה הן שותות".
 
אחוות נשים
לאה אוצ'רי נולדה בסוחומי שבגיאורגיה, בלה חנן בסצ'חרה. וכל אחת מהשתיים עלתה בנפרד עם בני משפחתה לישראל בשנות ה–70. אוצ'רי בנתה את חייה בנהריה, חנן בתל אביב והשתיים נפגשו לראשונה לפני כעשור, דרך חברה משותפת, בערב נשים גאורגיות ("מדובר בחגיגה פרועה מאין כמותה. דווקא בגלל שביום־יום צריכות הנשים הגרוזיניות לשמור על איפוק, כשהן לבדן וללא גברים הן פורקות כל עול").
 
את המסעדה הגאורגית בקיבוץ שמרת פתחו שתי הנשים, שהפכו לחברות בלב ובנפש, לפני שנתיים. "אמא תמיד היתה מארחת אנשים לקפה וזה נגמר לפחות במאה איש", מעידה לימור (אוצ'רי) בן חיים, בתה של לאה שעובדת אף היא בעסק המשפחתי המשותף. "היא באמת אוהבת אדם ואוהבת לארח. גם בתקופה של מרד הנעורים שלי, כשהייתי פנקיסטית, היא נהגה להזמין את האנשים עם כרבולות המוהוק שמצאה על רצפת האמבטיה שלה לארוחות בוקר שנמשכו ימים שלמים. הם השתגעו עליה".
 
לאה מופקדת על האירוח, בלה על המטבח — על כישרונותיה של זו עוד יסופר — והמסעדה המשותפת זכתה לשם שותא, על שם המשורר הגיאורגי בן המאה ה–12 שותא רוסתוולי. עותק מהפואמה שכתב מוצג לראווה על כן בולט, וגם הבחירה בשמו היא גם סוג של בדיחה פנימית על שתי נשים מהעדה, שתיהן גרושות ואמהות לשניים, שפתחו עסק לבדן ("בהתחלה היו נכנסים גרוזינים ומבקשים את בעל הבית, האדון שותא. הלך, מיד יחזור, היינו מבטיחות").
 
את מקום המסעדה קבעו במבנה הישן של המחלבה שנפתחה בקיבוץ בשנות ה–30; את הקירות צבעו בצבעים חמים וחושניים — העולם אולי הופך לאפור, אבל היקום של נשות גיאורגיה נותר צבעוני להפליא; ועל השולחנות הציבו מבחר כלים יפהפיים מהמולדת שעברו בירושה מדור לדור ומארגז נדוניה של אם לבתה ("אם רק היינו יודעות לשמור בזמנו את כל הכלים שקיבלנו. כשהיינו צעירות לא רצינו את הכלים הישנים. רצינו להיות ישראליות ומתנו מבושה כשהסבתות היו תולות לייבוש בשכונה את הנקניק המסורתי או את ממתקי הצ'ורצ'חלה. מילא. גם זו תמצית הגיאורגיות - אוכלים ושותים ולא מותירים דבר לירושה").
 
 
חינקלי צילום דן פרץ
 
מיומה הראשון, וללא יחסי ציבור או פרסום, יצא שמעה של המסעדה בקרב תושבי האזור. בזכות אהבת האירוח והאדם ובזכות האוכל הנפלא שמכינה בלה, מי שהחזירה לנו את האמון בכוחו של המטבח הגיאורגי. ביקור קצר במולדת הגיאורגית וארוחות במסעדות גיאורגיות אחרות בישראל לא הצליחו לשכנע אותנו בדבר יופיו וסגולותיו, אך שתי ארוחות ממטבחה של בלה פתחו תיאבון לעוד ועוד.
 
מתחילים עם לאבאש, לחם הנוודים השטוח והנהדר, עם טח'מאלי, רוטב שזיפים ירוקים חמצמץ, וממרח עגבניות ופלפלים. ממשיכים אל מז'אבה, מבחר מתאבנים המלווים את שתיית האלכוהול (ואין כמו הגיאורגים, שטנים מפתים, להדיח בריות תמימות לשתייה יתרה) כמו עלי גפן ממולאים בגבינת עזים וכבושים בשמן זית או הבדריג'אני — שני חצאי חצילים מטוגנים ועליהם, בין השאר, השילוש הגיאורגי הקדוש: כוסברה, אגוזים ורימונים.
 
ממשיכים אל מעשי הבצק הנהדרים של בלה: חצ'פורי ממולא בתרד ובגבינות; צ'יבורק, כיסני בצק ממולאים בשר ומטוגנים (שבלה, מעשה קסם, מצליחה לייצר קלילים להפליא למרות הטיגון); והחינקלי המסורתי. מי שכוחו במותניו ימשיך לשתות כדבעי ולאכול את החאליה, תבשיל נפלא של כרעי עוף מושחמים בתמרהינדי ובבצל; קדירה נהדרת של בשר בקר בחבושים; או נזיד חורפי ואלוהי של שעועית אדומה מתובלת בתערובת תבלינים טיפוסית של ריחן אדום, אורגנו וריחן. מדובר, לא לטעות, במסעדה ששווה לנסוע אליה במיוחד, ולא רק לפקוד בשעת ביקור בצפון.
 
יש גם מחשבות לפתוח שלוחה של המסעדה בתל אביב, הבנים משני הצדדים לוחצים, אבל איש אינו ממהר ("יהיה קשה להעתיק את הנשמה של שותא למקום אחר, ובתל אביב הכל נוטה להפוך לסליזי", אומרת לימור באותו חיוך ממזרי של אמה).
 
שותא, קיבוץ שמרת,
המסעדה פתוחה בשישי - שבת
בימים שלישי־שישי,מ 
18:00 עד לקוח אחרון. שבת החל מהשעה 13:00. 04-8219208 / 053-8096649
 
מקור: אתר הארץ מאת רונית ורד
הוספת תגובה

מבזקים

האם הקונגרס תורם לקהילה ?


חיפוש


לקישורים נוספים...