בימי חג ומועד היו בני המשפחה והקהילה מתאספים וחוגגים בצוותא מתוך התרוממות רוח ותחושת קדושה.
המשפחות היו מתכנסות לסעודות חג ומרבות במשלוח מתנות זו לזו. לאחר התפילה היו הכול מתקבצים, חבורות , למשחקים, מחול וזמר, ובמקרים אחדים - ללימוד תורה ולשון הקודש.
לא תמיד הכירו יהודי גרוזיה את כל המצוות והדינים, ובקהילות מבודדות קרה לא אחת שבהעדר לוח שנה השתבשו זמני המועדים. אולם בדרך כלל נשמרו החגים כהלכתם, ורבים מהמנהגים שהיו מקובלים בקרב קהילות ישראל בתפוצות היו ידועים גם בגרוזיה. במרוצת הדורות נוספו אליהם שלל מנהגים ומסורות בנוסח המקום, שרק מעטים מהם יוזכרו להלן.
לפני ראש השנה נוהגים היו לשאול איש את רעהו אם הם חייבים משהו זה לזה, ועונים: "הללי" (מן המלה הערבית "הלאל")- פטור. בערב ראש השנה, לאחר ששבו מבית הכנסת, היו כולם מנשקים את אם המשפחה, האב היה אומר דברי מוסר ומנחה את בני הבית כיצד עליהם לנהוג בשנה החדשה, אחת הנשים המבוגרות במשפחה היתה מביאה מן הנהר כלים מלאי מים, ובהיכנסה לבית היתה מזה מן המים על המשקופים ואומרת: "כשם שכלים אלו מלאים במים, כך ימלא ביתנו ברכה ושפע."
לפני יום הכיפורים היו עושים "כפרות". מעל ראשו של גבר נהגו לסובב תרנגול ומעל לראשה של אישה - תרנגולת. לעשיית כפרות לאישה הרה השתמשו בתרנגולת ושתי ביצים. בלילה שלפני יום הכיפורים היו הולכים לבית הכנסת ל"התרת נדרים"; היו מזכירים את הנפטרים, מכינים את המאכלים שהיו אהובים עליהם ושולחים אותם לעניים. לפני הסעודה המפסקת היו כל בני -המשפחה מדליקים נרות גבוהים - "קילאפטארי", ונהוג היה שכל משפחה ניאה נר אחד לבית הכנסת. בערב יום הכיפורים הקפידו הכול לבקש סליחה מבני המשפחה, מקרובים ומידידים.
ימי חול המועד של סוכות היו ימים של שמחה, וצעירים וצעירות היו מתקבצים ויוצאים במחולות. את הסוכה קישטו בבדים מפוארים, בירק ובפירות, והעמידו בה כיסא לאליהו הנביא. בליל הושענא רבא היו מתאספים אצל מי שהיתה לו סוכה לעריכת תיקון, ובבית הכנסת אמרו תהלים ונשארו ערים כל הילה. גם הנשים לקחו חלק בליל השימורים "וכולן מטיילות בחוצות ויושבות סביב בית הכנסת." השמחה היתה מגיעה לשיאה בערב שמחת תורה, כפי שמתאר טשארני –"בזמן ההקפות כל האנשים עמדו על הספסלים הארוכימ של ביהכ"נ, מקודם הלכו ילדים עם נרות דולקות ומגילות עטופות בתפוחים ומטפחות של משי, ורקדו כעיזים... אחריהם הלכו נושאי ספרי התורות ואחריהם הלכו רבים מן האנשים בריקוד ובקול.: שירים... לקחו שני אנשים איש אחד על ידיהם... סוף דבר שנשאו אנשים על הידיים גדולים כקטנים." למחרת, ביום שמחת תורה, היו "הולכים איש לרעהו... ועושים קידוש וברכות על פירות ומיני מזונות וכדומה. מן התפילה עד המנחה, גם בלילה מלוים היום טוב כל הלילה במחולות וריקוד לקול תופים והארמאניאים וחלילים." בחנוכה נהגו להדליק נרות בתוך תפוחי אדמה חתוכים, שהיו יוצקים לתוכם שמן ומניחים בהם פתילות.
חג אחר שהרבו בו בשמחה היה פורים, שלדברי נתן אליהשווילי "היה החג היותר עליז וחביב על העם." השמחה החלה לאחר קריאת המגילה בבית הכנסת ונמשכה כל הלילה. במשך כל השבוע "לא נגמר השולחן," והיו ממשיכים במשלוח מנות ומתנות איש לרעהו, מתארחים זה בביתו של זה, "אוכלים 'שותים ומזמרים שירים ופיוטים" והמחול והנגינה בחצרות ובבתים לא פסקו :רגע. מיוחד לפורים היה המנהג לרכב על סוסים: "לפנים היה מנהגם בשיירה נדולה לרכוב על סוסים כמו מיליציע... בקול שירים. אבל כעת רוכבים אחד אחד, וגם נערים קטנים על הסוסים ירוצון.
לחג הפסח קדמו הכנות ממושכות: אפיית מצות, ניקוי הבית, הגעלת הכלים וביעור חמץ. מי שהיה בעל אדמה, נהג להקצות חלקת שדה לגידול חיטה שממנה יוכן הקמח למצות. בעת טחינת הקמח למצות נהגו להדליק נרות שעווה בתוך הריחיים, לבל יהיה הקמח חמץ, או כדי "שלא ישלוט על הקמח סטרא אחרא ושדין וכדומה."
בליל הסדר, הנקרא בפי יהודי גרוזיה "הגדה", התקבצה המשפחה המורחבת בבית אב המשפחה. נהגו לקרוא את ההגדה בעברית בסדר הראשון ולמחרת, בסדר השני, גם בגרוזית. תוך כדי קריאת ההגדה היה נער מן המסובים יוצא מן הבית, לבוש בגדי מסע, ומידפק על הדלת. "היושבים על הסדר שואלים אותו: 'מי אתה' והוא יענה: 'יהודי אני!' ,מי יאמין לך שיהודי אתה' שואלים הם; והוא יאמר: ,ציצית יש לי'. "זה איננו סימן, תן סימן אחר' -יאמרו לו... ולא יקבלו ממנו שום סימן עד שלא יצעק מאחורי הדלת 'נמול אנוכי כמותכם' 'אם כן' ישאלו לו, 'אם יהודי אתה, מדוע באת עכשיו מן הדרך אלינו! האם אינך יודע שחג המצות לנו, וכיצד היית בדרך עד עכשיו!" על כך השיב הנער כי בא מירושלים, ועל פי גירסה אחרת - ממצרים, רק לאחר תחנונים ובקשות רבות היו מניחים לו להכנס, ולא פעם, כדי להרבות עליצות, דרשו לראות במו עיניהם שאנן נימול הוא... בצחינוואלי, כשהגיעו ל"בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים," כרך החכם מצה במטפחת "והניח על שכמו והלך ארבע אמות להראות להמסובים כיצד הלכו בני ישראל ממצרים ולחמם על שכמיהם."
לאחר סיום הקריאה בהגדה נהגו לשחק בביצים צבועות אדום וכן במשך כל ימי חול המועד.