כותאיסי - יהודי כותאיסי

כּוּתאיסי (גאורגית: ქუთაისი) עיר במחוז אימרתי שבמערב גאורגיה. העיר השנייה בגודלה בגאורגיה עם 190,100 תושבים. שוכנת בחלקו הצפוני של מישור קולחתי, סמוך להרי הקווקז הגדול, על שתי גדותיו של הנהר ריוני, ומרוחקת 221 ק"מ מערבית לטביליסי.

  

 

היהודים התיישבו בכותאיסי עוד במאה ה-19. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה, ושיחקו תפקיד חשוב בכלכלת האזור. הגידול שחל באוכלוסיית הגאורגים, בשנים שלאחר החלת הצו לשחרור הצמיתים בגאורגיה, בשנת 1864, הביא להגירה לערים של עבדים לשעבר, בעלי מלאכה ואיכרים. בשנת 1871 היו בפלך כותאיסי 4,702 יהודים. הקהילה היהודית בכותאיסי עצמה הייתה השלישית בגודלה בגאורגיה. במפקד אוכלוסין שנערך בשנת 1897 נספרו בכותאיסי עצמה 4,843 יהודים, ובכל פלך כותאיסי 8,864 יהודים ו- 46 קראים. שלא כמו בטביליסי ובבתומי, בהם היו רוב של אשכנזים, הייתה הקהילה היהודית בכותאיסי על טהרת יהודים מקומיים.

ההגירה המחודשת של יהודים, במחצית השניה של המאה ה-19, לערים בפלך כותאיסי, בעיקר של סוחרים קטנים, הביא להגברת האנטישמיות בגאורגיה. עלילת הדם בסוראמי ועלילת הדם בסצ'חרה, בהן היה מעורב משה מונטיפיורי עצמו. אמנם, אין ידיעות לגבי קיום מפגשים של מונטיפיורי והיהודים בגאורגיה, בעת ביקוריו ברחבי האימפריה הרוסית. לעומת זאת, ידוע כי, מונטיפיורי פגש עולים מגאורגיה בארץ, שחלקם לבשו מדים קווקזיים או צ'רקסיים. וחלקם נשא אותות כבוד על לבושם, דבר שהרשים אותו במיוחד. הם ציינו בפניו כי האותות ניתנו להם בגין השתתפותם האמיצה במלחמת רוסיה נגד הצ'רקסים, כמו כן ציינו כי אנשי העיר כותאיסי הרסו את המקום, ונותרו הלוחמים היהודים שהגנו על אוצר הממשלה הרוסית.
 
עטיפת הספר משפט קוטאיסי עלילת הדם של סצ'חרה נידונה בבית הדין המחוזי בכותאיסי. דבר העלילה זכה לפרסום רב בעיתונות היהודית ברוסיה, עלילת דם זו הביאה להתגייסותם של אישים יהודים, ובראשם הברון גינסבורג מסנקט פטרבורג. שני עורכי-דין נודעים, היהודי קרופניק (1845-1905) והרוסי אלכסנדרוב, שנקראו להגן על הנאשמים, הצליחו, ב-13 במרץ 1879, להפריך את ההאשמות, והנאשמים זוכו מכל אשמה. למרות זאת לא פסקה רדיפת היהודים בכותאיסי ובשנת 1895 התחוללו מהומות בין הנוצרים והיהודים. מהומות אלו הביאו ליציאת המשוררים סרגיי מסחי ואנטון פורצלאדזה להגנת היהודים, תוך הבעת גינוי חריפה לתופעת הקנאות הדתית והלאומית כמנוגדת לתרבות ולמסורת הגאורגית. בשנת 1913, נסחטו היהודים באופן שיטתי על ידי כנופיה, בהוראתו של עוזר המושל של כותאיסי. מספר יהודים שהתנגדו, נורו.
 
בתחילת המאה ה-20 הופעלו בכותאיסי שני בתי כנסת, ובתפקיד הרב הראשי של מערב גאורגיה, שימש ר. אלואשווילי (1858-1922). בתקופה זו, החלו לחלחל רעיונות הציונות בגאורגיה, בתחילה בין האשכנזים ולאחר מכן בקרב יהודי גאורגיה המקומיים. המתנגדים לציונות בגאורגיה הופעלו מכותאיסי, בהנהגת ר. אלואשווילי. במשנת 1880 הוקם בכותאיסי תלמודי תורה, ובשנת 1903 נפתח בכותאיסי בית הספר הציבורי היהודי, בית ספר שהיה בעל אופי חילוני. בשנת 1908 היו הבבית הספר 328 תלמידים, ובשנת 1911 614 תלמידים.
 
סמל העיר תחת השלטון הרוסימהפכת פברואר בשנת 1917, הביאה לתחייה מחודשת של החיים היהודיים. הקמת סניף של תנועת "צעירי ציון", יציאת דו-השבועון הציוני "חמה אֶבּראֶליסה" ("קול היהודי") בשפה הגאורגית, בעריכת ס. ציציאשווילי (Ш. Цициашвили). בין הכותבים בביטאון היו דוד באזוב, בנו הרצל באזוב, נתן אליהשווילי, בן ציון אליגולשווילי ועוד. רבים מהיהודים התארגנו במסגרת אנטי-ציונית. קבוצה קטנה בשם "אסימילטורוב". בראשות האחים ג'. ומ. חננאשווילי, שנהנו מתמיכת של הדמוקרטים (מיעוט בקואליציאה השלטת בממשלת גאורגיה). על פי טענת הקבוצה, מוצאם של יהודי גאורגיה הוא אותו המוצא של הגאורגים האחרים, והם נבדלים מהם רק בדתם, שאותה קיבלו על עצמם בשלב כלשהו בהיסטוריה. הם פירסמו מאמר, בעיתונות הגאורגית, כנגד יהודי רוסיה, שרצו להטמע, כחלק מהאוכלוסיה הגאורגית.
 
במאבק כנגד הציונות, תמכה קבוצת אסימילטורוב בחוגים האורתודוכסיים. הם היו הקבוצה היהודית היחידה שלא השתתפה בקונגרס בטביליסי בשנת 1918. האנטי-ציונים ערכו בכותאיסי כינוס לבחירת המועמדים לבחירות שהיו אמורות להתקיים לפרלמנט של גאורגיה. הנציגים היו: רבי י. דברשווילי (1893-1980) וא. בוריאשווילי. לאחר פלישת הצבא האדום לגאורגיה, עזבו הרבה מהיהודים את גאורגיה. מביניהם היו רבים מכותאיסי כולל ר. אלואשווילי.
בשנות ה-20 של המאה ה-19 עסקו רוב יהודי כותאיסי במסחר ומלאכת יד. לפני המרד האנטי בולשביקי של 1924, לא רדפו השלטונות אחרי היהודים. לא הפריעו לפעילות ציונית, לא נסגרו בתי כנסת וכו'. אולם לאחר המרד נעצר כל מי שנחשב בפעילות ציונית, רבנים הוטרדו בחקירות, נסגרו בתי כנסות ועוד.
 
מאותה תקופה ועד אמצע שנות ה-30 של אותה מאה, החלו השלטונות לשים לב לשיקום התרבותי וההשכלתי של יהודי גאורגיה. בכותאיסי נפתחו בתי ספר יהודיים, מועדונים, סיפריות וחוגים. כמו כן נפתח סניף של "אוזט" ("ОЗЕТ", Общество землеустройства еврейских трудящихся), חברה לניהול הפעלים היהודים, שדאגו להציב את היהודים בתעשייה ובקואופרטיבים. כבר בשנת 1929, מספר נכבד של יהודי כותאיסי עבדו במפעל המשי המקומי.
 
בשנים 1937-1938, החלו בכותאיסי, כמו בשאר ברית המועצות, מאבק כנגש היהדות, והתרבות היהודית החילונית. ראשי הקהילה היהודית נעצרו. ביניהם: ג'. דברשווילי (1902-1986), הרב של כותאיסי בשנים 1927-1965, נ. אליהאשווילי (1888-1965), הרב הראשי של העיר כותאיסי בשנים 1955-1965 ואחרים.
 
במהלך מלחמת העולם השניה הגיעו לכותאיסי פליטים יהודים, וחלקם אף נשאר בעיר עם תום המלחמה, כולל את דב (בוריס) גפונוב, שתרגם מגאורגית את האפוס הגאורגי, עוטה עור הנמר. בעקבות הפרסום, הפך גפונוב לסמל בעיני הציונים בגאורגיה ועורר יהודים רבים לעליה. בכותאיסי הוקם אתר הנצחה על שמו ברחוב שנקרא גם הוא על שמו. בתקופת הקמפיין האנטישמי ברוסיה הסובייטית בשנים 1948-1953, נעצרו יהודים רבים. בינואר 1953 נסגר בית הכנסת של כותאיסי. יהודי כותאיסי שיחקו תפקיד מכריע במאבק של יהודי גאורגיה לעלייה לישראל. על מכתב 18 המשפחות, שנשלח לאו"ם היו חתומות 13 משפחות מכותאיסי.
 
החל משנות ה-80 המאוחרות, עם פתיחת שערי ברית המועצות, היו קיימים חיי קהילה ותרבות בכותאיסי. בשנים 1989-1991, עם התמוטטות ברית המועצות והקמת הרפובליקה של גאורגיה, הוקמה אגודה מקומית גאורגית-ישראלית. בשנים 1989-1993, בפקולטה להיסטוריה באוניברסיטת כותאיסי, נערך מחקר על ההיסטוריה של היהודים בגאורגיה בראשות ד. חננשווילי.
 
בשנים 1969-1984, עזבו אלפי יהודים את כותאיסי ועלו לישראל. מתחילת העליה המסיבית לישראל, משנת 1989, עלו לישראל מכותאיסי 1,945 יהודים ובינואר 2001 49 יהודים. על פי הסוכנות היהודית היו בכותאיסי, בשנת 1993, 2,300 יהודים. ועד סוך 1999 נותרו בעיר כ-600 יהודים.