קורקוטי - יש סיבה, ויש גם מתכון
בשבת הקרובה יקראו בבית הכנסת את פרשת "בשלח" שבחומש שמות, בה מסופר על נס קריעת ים-סוף, שירת ההודיה של משה ובני ישראל, וסיפורו של המן שירד לבני ישראל במדבר כלחם מן השמיים.
הפרשה פותחת במילים "ויהי בשלח פרעה את העם...", ובמילים הראשונות של הפסוק, ויהי בשלח, רמוזים ראשי התיבות: "ונהגו ישראל השם ישמרם בשבת שירה לאכול חיטה".
מעניין לגלות כי בערך 'שבת שירה' בויקיפדיה, מופיעים שני אזכורים ליהדות גאורגיה:
1. "בקהילות גאורגיה נוהגים שבפסוקי דזמרה מוסיפים את הקטע "ותקח מרים הנביאה..", וקוראים את "שירת הים" בניגון ייחודי כשכל ציבור המתפללים עומד."
2. "בקהילות גאורגיה, נוהגים לאכול מאכל חיטה מיוחד שנקרא "קורקוטי", וזאת מפני "פרשת המן" המוזכרת בפרשה זו."
מנהג ידוע נוסף הוא להוציא את שאריות האוכל לציפורים. המנהג נתון במחלוקת בין פוסקי ההלכה, שחלקם התנגד למנהג משום שבשבת אין לטרוח להאכיל בעלי חיים שיש להם כבר אוכל זמין. עם זאת מנהג זה מוזכר בספרים רבים, וניתנו לכך כמה טעמים: לפי החוזה מלובלין הטעם הוא זכר למדרש המספר כי בשבת הראשונה לירידת המן אמר משה כי בשבת לא ירד מן, וביום שישי תרד כמות כפולה גם בשביל שבת. דתן ואבירם פיזרו מהמן של יום שישי בשבת כדי להפריך את דברי משה, אך ציפורים אכלו את המן שפוזר, וכך עם ישראל ראה את מימוש נבואת משה. בזכות זו שאכלו הציפורים את המן, נותנים להם שכר ומאכילים אותם בחיטה בשבת זו בה קוראים בתורה גם על ירידת המן.
כדי לצאת חובה לכל הדעות ישנם שנהגו לתת לילדים קטנים להוציא את האוכל לציפורים במקום המבוגרים, או להקדים ולהשאיר לציפורים גרגרי חיטה כבר מיום שישי.
אז איך מכינים את ה'קורקוטי'? פשוט מאוד:
מתכון לקורקוטי גאורגי:
1 ק"ג חיטה ברורה ונקייה (כדאי להשרות במים למשך הלילה)
מלח לפי הטעם (בערך כף)
שומן עוף, או לחלופין 3/4 כוס שמן אגוזים או קנולה.
אופן ההכנה:
לבשל את החיטה עד שמי הבישול הופכים סמיכים והחיטה רכה
להוסיף מלח ושמן/שומן ולערבב
להגיש חם, היישר מהפלטה...