כנסיית מטאחי - Metekhi church
בתי מרחץ עם מי גופרית, מעל למבנים מתרוממים כיפות עגולות. מקום זה אהוב על אזרחי טביליסי ואורחים זרים.

כנסיה קטנה וחשובה זו יושבת במקום דרמטי ביותר, על הצוק הנשקף מעברו המזרחי של נהר המתקבארי, ברובע אבלאברי. הכנסיה נבנתה לראשונה במאה החמישית, כשהבסיס לקדושתה הוא קברה של שושאניק הקדושה, שעונתה למוות על ידי בעלה במאה השישית, משום שסירבה להתכחש לדתה החדשה - הנצרות. אין בסיס טוב מזה. במאה ה-13 עמד כאן אחד מארמונותיה של המלכה תמרה. בכנסיה הזאת היא התבשרה על מות אביה דוויט אחמאשנבלי (הבנאי), וגם נישאה כאן לבעלה השני (ולא נזכיר את בעלה הראשון וגם לא את מאהביה הרבים, שביניהם נמנה גם המשורר המפורסם שותה רוסטאוולי). הכנסיה ידעה הריסות בידי המונגולים במאה ה-13, בידי הפרסים במאה ה- 18, אך תמיד נבנתה מחדש. במאה ה-19 שימש המקום בתור בית סוהר, כשאחד מאסיריו המפורסמים היה הסופר הרוסי מקסים גורקי (המזוהה היום עם משטרו של סטאלין), נהרס ונבנה בתור תיאטרון. בקיצור - עבר את כל התלאות שבעולם, עד שהגיע למנוחתו הנוכחית בתור כנסיה חשובה ומרכזית, קטנה אבל מרתקת.
ביקור בכנסיה מספק אינספור מראות וסיפורים אנושיים ומעניינים (לפחות במבט אנתרופולוגי): כומר ארוך שיער מלבין יושב בפינתו, לפניו ערימת ספרי קודש ושאר אביזרי ברכה, תור ארוך מחכה לברכתו. הברכות מתמשכות. הוא חוקר כל אחד לבעיותיו, בעיקר מדובר במחלות, לוחש תפילות, מניף ידיים, קורא בספרים - האנשים יוצאים ממנו מנוחמים ומאושרים. בכנסיה הזאת רבות החתונות. תחת השלטון הסובייטי בוטלו החתונות בכנסיות, והוקם ארמון נישואין אזרחי גדול ומפואר שעומד היום נטוש ומבוייש - הגיאורגים חזרו להינשא בכנסיות. אותו כומר הפסיק את הטיפולים, ונחפז לקיים טקס נישואין שהוזמן מבעוד מועד. הנישואין בכנסיה מעוטי משתתפים, רק הזוג המאושר, הורים, כמה בני משפחה והשושבינים. בכל אותו זמן מתקיימת גם תפילה ציבורית בכנסיה. כל אחד עסוק בשלו, ואין איש מהם אומר - צר לי המקום. לכנסיה רחבה גדולה שבמרכזה רוכב בגאון על סוסו המייסד הרשמי של העיר, המלך גורגסאלי המשקיף בגאווה אל הנהר ואל עירו.

המבצר מתנוסס על קו הרקיע, והוא אחד מסמליה המובהקים של העיר. יסודותיו כנראה מן המאה הרביעית. רוב חלקי

החומות והמבצר נבנו על ידי הערבים במאה השמינית. המבצר עבר מאז הרחבות ושיפוצים על ידי שליטים שונים.

במאה ה-19 נהרס רוב המבצר, וגם הכנסיה שבתוכו, כתוצאה מפיצוץ של מאגר תחמושת רוסית שהוחזק בו.

הכנסיה, היא כנסיית ניקולס הקדוש, שופצה לאחרונה, והיא מרהיבה ביופייה. גם המבצר עבר מתיחת פנים ונעים

לטייל בין חומותיו ומגדליו. העיקר הוא כמובן התצפית על העיר טביליסי ועל חלקיה השונים. אפשר להגיע עם רכב

עד לפתח המבצר והכניסה חופשית.
אם רוצים להמשיך לטייל על פסגת הגבעה, אפשר להקיף את המבצר ולהגיע אל קארתליס

דדה (Kartlis Deda - אמא גיאורגיה). זהו פסל שהוקם בשנות הששים, אישה מאלומיניום, המתנשאת לגובה של 20

מטרים ומשקיפה באהבה על בניה המתרוצצים למטה. אמא גיאורגיה מחזיקה בידה האחת גביע יין - לכבוד בניה

האוהבים את הטיפה המרה ולהכנסת האורחים שלהם, אבל בידה האחרת היא אוחזת בחרב - ללמדכם שבשעת הצורך

היא גם מוכנה להגן על בניה. בהמשך יש גם שרידי מבצר ערבי, מוזיאון לאמנות עממית וגן בוטאני.

קתדרלת סמבה - Sameba
מכלול ענק ומבנה מגלומני, החולש על כל מראות העיר טביליסי. זוהי הקתדרלה הגדולה ביותר בארצות הקווקז, ואין ספק שהיא ענקית, ונראית יותר בתור הכרזה פוליטית מאשר מבנה דתי ופולחני. הקתדלה וכל המכלול עדיין בשלבי בנייה אחרונים, אבל כל שלבי בנייתה עוררו מחלוקות חברתיות אינספור. האתר היה בעבר בית קברות ארמני. כשהחלה הבנייה קמו הארמנים בגרוזיה, והם לא מעטים, והקימו קולות מחאה וזעקה. זה לא עזר להם. אבל הארמנים יודעים לספר שעל המקום חלה קללה. כל מי שהיה מעורב בתכנון או בבנייה של הקתדרלה, מת מיתה

פתאומית וחטופה, הצלב שבראש הכנסיה נפל כמה פעמים, וכשטיפס הבנאי להציב אותו במקומו, נפל גם הוא ונהרג. הוסיפו לזה כל מיני תקלות בבנייה ושיבושי תאריכים (הבנייה נמשכת כבר שבע שנים, וממומנת על ידי נדבן אלמוני) ותלמדו לקח - לא כדאי להתעסק עם ארמנים (התורכים יכולים לצחוק על זה). חוץ מזה היתה הקתדרלה גם לנושא של מחלוקת בין הגיאורגים לבין עצמם. היו שטענו שאין צורך במבנה ראוותני ומגלומני כזה. היום הקתדרלה היא עובדה קיימת (אם כי, כאמור, עדיין לא מוגמרת). הביקור בתוך הקתדרלה מכה בהלם. הממדים

עצומים, כמעט ואי אפשר לראות את קצה הכיפה המרכזית מרוב גובה. כל המאפיינים של הכנסיה הגרוזינית נמצאים כאן, וכולם עצומים בגודלם.
הקתדרלה הארמנית גיאורגיוס הקדוש
הרבה ארמנים חיים בטביליסי, ויש גם כמה כנסיות ארמניות. החשובה שבהן היא הקתדרלה על שם גיאורגיוס הקדוש. זוהי כנסיה גדולה, שנוסדה במאה ה-13, והיא מוקפת בגן גדול ובמכלול של מבני ציבור ארמניים. המבנים הנוכחיים רובם מן המאה ה-18. זהו מקום התכנסות פולחני וחברתי חשוב בשביל הארמנים, שגם נוהגים לקיים את זבחי הכבשים שלהם לכבוד אירועים משפחתיים שונים או חגים לאומיים, במתקן העשוי לדבר בחצר הקתדרלה. הכנסיה הארמנית אינה זהה לכנסיה הגיאורגית, והיא עומדת בפני עצמה, עם קתוליקוס משלה, אבל דברים רבים דומים בשתי הכנסיות. בכנסיה הארמנית אין בדרך כלל איקונוסטזיס (מחיצה מעוטרת המפרידה בין העושים בקודש לבין הציבור) כנהוג בגרוזיה, וכמובן, שפת התפילה היא ארמנית ולא גיאורגית. שתי השפות שונות, וגם הא"ב שלהן שונה. בכנסיה יש פרסקאות מעניינים וקברים חשובים בחצרה.
באסיליקה אנצ'יסקטי - Anchiskhati Basilica
כנסייה עתיקה של טביליסי שנבנתה על - ידי מיסדה של העיר, וכטנג גורגסלי בסוף המאה ה - 5 , ונקראה על שם האיקונין אנצ'י .
קטאדרלה ציוני - Sioni Cathedral
נקראה על שם הר ציון בירושלים, הכנסייה נהרסה מספר פעמיים ואפילו נעשה ניסיון להפכה למסגד, כיום זו הכנסייה
העיקרית של טביליסי ובה נשמר הצלב הקדוש של סנט נינו . זהו המרכז החי והפועם של הנצרות הגרוזינית, ומקום מושבו של ראש הזרם המיוחד הזה, הפטריארך שתוארו קתוליקוסי. היום מכהן בתפקיד איליה השני. הכנסיה הראשונה נבנתה במקום בין המאות 6 - 7, אבל מאז חרבה ונבנתה מחדש פעמים כה רבות, עד שקשה להצביע על תיארוך מדוייק של כל אגף ושל כל אולם. אפשר רק להגיד בוודאות שרוב הבנייה היא מן המאות 11 - 12. החצר גדולה ובה מכלול של מבנים השייכים לכנסיה, בהם שני מגדלי פעמונים, האחד מהמאה ה-15 והשני מהמאה ה-19. כמובן שעיקר העניין הוא בכנסיה המפוארת.ככלל, כל הכנסיות הגרוזיניות הן בעלות אותו מבנה, של צלב (ג'בארי בגיאורגית), בעלות כיפה מרכזית גבוהה מאוד, מעוטרות באיקונין רבים ונברשת גדולה אופיינית התלויה מן הכיפה המרכזית. בכל הכנסיות הגרוזיניות יש איקונוסטזיס (מחיצה מעוטרת המפרידה בין העושים בקודש לבין הקהל), ואין בהן מושבים, הקהל עומד על רגליו. במקומות רבים פזורים כנים מיוחדים המיועדים להדלקת נרות. הנכנסים קונים נרות בדוכן בכניסה, וכל אחד מדליק בפינה אחרת, לקדוש החביב עליו. הנשים עוטות מטפחות והגברים כמובן גלויי ראש. כל הנכנס קד קידות, ומצטלב שלוש פעמים. כשיוצאים מן הכנסיה הולכים לאחור ומצטלבים. כל כנסיה משתדלת להתהדר במשהו מיוחד לה. בקתדרלה של סיוני מתהדרים באחד הפריטים המקודשים ביותר לגיאורגים: הצלב של נינו הקדושה, הניצב מעל המזבח השמאלי. האגדה מספרת שקנוקנות של גפן נכרכו סביב שערה של נינו הקדושה, ויצרו צורת צלב, וזהו הצלב המוצג כאן.
מן הכנסיה יוצאים אל כיכר קטנה שהיא גן יפה שבתוכו משכנו של הקתוליקוסי. שלוש כנסיות קטנות מקיפות אותו,והן שרידיה של כנסיה גדולה שהיתה כאן בעבר ונהרסה בידי המונגולים במאה ה-13.

אזור בתי המרחץ - Abanotubani
טביליסי יושבת על מאגר גדול של מי גפרית שריחם עולה למרחוק, ומקובל שהם יפים לבריאות. אזור שלם בעיר העתיקה הוא אזור בתי המרחץ הבנויים בסגנון תורכי וקרויים אבנוטובאני. בתי המרחץ עצמם נמצאים מתחת לפני האדמה, ובחוץ מתנוססות רק כיפותיהם העשויות לבני חימר אדום, ובהן פתחי האוורור. המחזה מרהיב עין ביותר: אזור גדול שכולו כיפות כיפות המבצבצות מעל פני האדמה, וכולן באותו סגנון ובאותו צבע, אם כי הן שייכות לבתי מרחץ שונים. יש באזור כארבעה בתי מרחץ, שרק אחד מהם בנוי כולו על פני האדמה, ולו חזות אוזבקית, המתקבלת מריצוף קרמי בצבעי כחול וירוק, המזכיר את המבנים בסמרקנד. בפתחו של בית מרחץ זה, אורבליאני (Orbeliani) שמו, מתנוססת כתובת בזו הלשון: "מימי לא חוויתי מרחץ טוב ומשובח מזה", ועל החתום - פושקין. אפילו אלכסנדר דיומא גמר את ההלל על המרחצים האלה. הרחצה נעשית בעיקר בשעות הערב. רצוי להקדים ולבוא, או להזמין מקום מראש, כי לרוב התפוסה מלאה.
נכנסים לחדר מבואה שבו כורסאות, שולחן ומאוורר. שם אפשר להתרגע במהלך הרחצה מהטבילה במים החמים. אפשר לנוע שם עירומים לגמרי - החדר הוא שלך לחלוטין למשך השעה ששכרת אותו. מהחדר הזה מובילה דלת אל חדר הרחצה הכולל בריכה של מי גפרית, מקלחת ושולחן עיסוי, הכל מרוצף קרמיקה מעוטרת. המים חמים מאוד ותענוג לטבול בהם. אם החום קשה מנשוא - אפשר לתפוס מקלחת קרה, ולנוח בחדר המבואה. המעסה יבוא לפי הזמנה (גבר או אישה - לפי הצורך) ויטעים אתכם טעמו של עיסוי גיאורגי: שלב ראשון - קרצוף הגוף בכפפה גסה, שלב שני - עיסוי "אלים", חבטות ומכות, שלב שלישי ואחרון - עיסוי רך ומפנק. בין שלב ושלב שופכים עליכם דליים מלאים במים כמעט רותחים. בקיצור - יוצאים משם מפורקים לגמרי, אבל רגועים ומחייכים, אל האוויר הקריר שבחוץ.
הרחוב של בתי המרחץ הוא אחד העתיקים שבעיר העתיקה, ויש בו בתים מקסימים עם שבכות עץ על הגגות ובמרפסות. סקאשווילי, הנשיא הצעיר והנמרץ, שהגיאורגים מכנים אותו "פיקאסו", על שום נטייתו להורות לצבוע כל דבר שלא זז, ציווה לצבוע מחדש את בתי העץ היפים, כל אחד בצבע אחר. התוצאה ברחוב הזה יפה ורעננה (במקומות אחרים זה קצת מוזר...)
מחיר העיסוי נקבע לפי גודל החדר ואיכותו. יש חדרים שונים: לקבוצות גדולות, לקבוצות קטנות, לזוג אינטימי, ליחיד. החדר נשכר לשעה. מחירו של חדר לקבוצה קטנה או לזוג יכול לנוע בין 20 - 35 לארי. עיסוי - עוד 10 לארי.

בית הכנסת הגדול
מרכז הקהילה היהודית בטביליסי. המבנה מעוטר בקירות מקושטים ולו 2 קומות. 

מטצ'מינדה - Mtatsminda
ההר הקדוש - מקום זה נמצא על הר מטצ'מינדה, ומהווה סמל אומנותי של טביליסי. במקום כנסייה על שם האב דוד. בקרבת מקום גרים סופרים, מוזיקאים, מנצחי מוזיקה ואנשי ציבור. מההר נשקף נוף מרהיב של טבילסי. מהעיר עולה רכבל להר .
המוזיאון לאמנות ג'ורג'ית
במוזאון איקונות עתיקות, תכשיטים קדומים ועבודות יד מקומיות. 

כשמדברים על המוזיאון הלאומי לאמנות של גיאורגיה צריך להפריד בין שני דברים: המוזיאון עצמו, כלומר - המבנה, והיצירות המוצגות בו. במוזיאון אוסף של אמנות גרוזינית מלפני 2,000 שנה ועד סוף המאה ה-20, עם מגוון רחב ומעניין ביותר של יצירות. בפני המבקר המערבי נחשף עולם שלם ועלום, ובעיקר מרתקות היצירות מן המאה ה-20, בהן בולטות עבודותיו של שלווה קיקודזה (Kikodze), שיצר בראשית המאה ה-20 ציורים מצויינים, סרקסטיים ובוטים. בקומה הראשונה אולם המוקדש לתערוכות מתחלפות. התערוכה העכשווית היא של הצייר בן זמננו

בניין גדול ומרשים שבו אצורים אוצרות מרהיבים. אפילו אם תסתפקו רק בביקור במרתף - המקום שאליו מכוונים אתכם מיד בכניסה - החווייה שווה ומספקת. כבר אין חשק לראות יותר. במרתף שמורים חפצי אמנות, כלים ותכשיטים מגרוזיה הקדם-נוצרית. התצוגה מעוצבת יפה ומושכת את העין, והחפצים מרהיבי עין, רובם עשויים זהב ויש ביניהם העשויים עבודת צורפות כל כך עדינה ומדהימה, עד שהעין מסרבת להאמין. בקומה העליונה של המוזיאון שמורים ממצאים המתעדים את תולדות גיאורגיה.
שעות פתיחה: ימים ג' - שבת, 11:00 - 16:00.
המוזיאון האתנוגראפי
בו אוסף של חפצים ועבודות יד מרחבי ג'ורג'יה .
אזור הגשר היבש
זהו מקום בו ניתן לקנות ציורים ועבודות יד של אומנים מקומיים .

"הגשר היבש" הוא כינויו של גשר גדול במרכז העיר, שאינו עובר מעל הנהר אלא מעל כביש אחר העובר מתחתיו. ליד הגשר הזה מתקיימים 

בימי שבת וראשון שני שווקים גדולים, האחד שוק מקורה ענק, הוא שוק הפשפשים של טביליסי. גם אם תקדישו למקום הזה לבדו יום שלם, לא

תגמרו לעבור על פני כל השפע שהשוק הזה מציע. יש בו כל מיני הדברים שישנם בכל שוקי הפשפשים בעולם, אבל בדגש מיוחד על כלי

חרסינה, מערכות אוכל ומערכות שתיה, כולם מעוטרים בסגנון המאה ה-19. אין קץ למראות. השוק השני אינו מקורה, ונמצא בצילה של חורשה

קטנה מעבר לכביש. זהו שוק האמנים. ציירים רבים מציגים מפירות יצירתם ומצפים לקונים. המחירים אינם זולים, ויש יצירות יפות מאוד. נוסף

לאמנים נמצאים גם אומנים, עושי מלאכת יד המציגים מפירות עבודתם. השוק הזה דל במפתיע, ומי שמצפה למצוא במקום מזכרות אותנטיות

ויפות מגיאורגיה - מצפה לו אכזבה. בשאר ימי השבוע השווקים האלה פעילים באופן חלקי מאוד.
כמובן שיש בטביליסי גם שווקים רגילים למיני מזונות ולמיני בגדים. השוק העיקרי הוא שוק הירקות המרכזי הנמצא לית תחנת הרכבת.

הדרומי של הנהר. מול העיר העתיקה, מעברו הצפוני של הנהר בנוי רובע אבלבארי (Avlabari), היושב על צוק דרמטי הניצב על הנהר.

בנקודה זו נמתח הגשר הראשון והעתיק ביותר של טביליסי. פעמיים השתמשו כובשים זרים בגשר

(הערבים במאה ה-13 והפרסים במאה ה-16) כדי לאלץ את תושבי טביליסי להתאסלם, אבל רובם העדיפו להשליך עצמם מן הגשר לנהר.
ואקיס פארקי - Vakis Parki
פארק גדול, סמוך לאוניברסיטה של טביליסי. הוא נקרא גם פארק הנצחון, והוא מוקדש למלחמת העולם השניה. הפארק בן 2,500 הדונם הוא

מתייצבים במקום בעיקר ותיקי מלחמת העולם השניה ובני משפחותיהם, ומקיימים טקס זכרון.

 

 

סרטונים - תביליסי - עיר הבירה של גאורגיה